הד"ר. או במילים אחרות: דילמה מוסרית.

מהסבתא שלי, שכפי שאתם זוכרים החליפה יותר מ 100 מטפלות סיעודיות מכל הסוגים וכל המינים (הרוב מטפלות פיליפיניות כמובן, אבל היו גם מטפלות הודיות, נפאליות, כאלה מסרי לנקה, ואפילו מרוסיה, רומניה ועוד ועוד...), הייתם מצפים להחליף גם את שאר הסובבים בתדירות דומה. אומרים שמשפחה אי אפשר להחליף, אבל זה לא אומר שהיא לא ניסתה. אומנם היום אין משפחה חדשה, אבל היא לא ממש בקשר עם המשפחה הקיימת. ניסוח טוב יותר מ"לא ממש" במשפט הקודם יהיה "ממש לא".

אבל, יש כמה יוצאי דופן למגמת התחלופה האינטנסיבית. הנכד (כותב שורות אלה) עדיין בתמונה, למרות מספר לא מבוטל של פרובוקציות, חלקן, בהתאמה, הוסיפו מספר לא מבוטל של שערות לבנות לשיער השחור בדרך כלל. גם המסז'יסט מחזיק מעמד יפה כבר 20 שנה, למרות שלפי חשדות שעולים בי לאחרונה, היא מחזיקה אותו בתור דוגמא לכך "שיש אנשים שאני מסתדרת איתם, תראה איך המסז'יסט מגיע כבר 20 שנה". או במילים אחרות, "זה העולם שלא בסדר, לא אני". אה, וגם הדוקטור כבר נמצא בתמונה כבר כמה שנים.

הדוקטור. דילמה מוסרית לא פשוטה.

הסיפור הולך כך: לפני מספר שנים הסבתא חלתה בדלקת ריאות פעמיים באותו החורף. (אנחנו כבר היינו בטוחים שהסוף קרב, כי אחרי הכל, דלקת ריאות היא הרבה פעמים התחנה האחרונה בגיל הזה. אבל לא אצל הסבתא שלי, שנותנת לעוף החול שיעורים פרטיים למתקדמים כבר הרבה שנים). לאחר הפעם השנייה החלטנו לשים את הסבתא בבית חולים פרטי לצורך החלמה והתאוששות, וכדי שהמחלה לא תחזור בפעם השלישית. באותו בית חולים היא פגשה את הדוקטור, שלצורך שמירה על פרטיותו נכנה אותו ד"ר.

הד"ר עשה עבודה נהדרת וטיפל בסבתא היטב עד החלמתה המלאה. מאז הוא ממשיך לבקר את הסבתא באופן פרטי, למרות שאסור לו לעשות זאת בתכלית האיסור מכורח עבודתו באותו בית חולים פרטי. הסבתא, למרות גילה המתקדם ומספר בעיות רפואיות לא פשוטות (די צפוי באיזור חיוג 90 פלוס), בריאה. פשוט בריאה. קצת לחץ דם, קצת חולשה, אבל זהו. אין דלקת ריאות, אין שבצים, אין אירועי מוח (טפו טפו על הכל, כן?). בריאה.

"אז מה הבעיה?" יתהו הקוראים. הרופא מעגל פינות. בסדר, גם ככה הם חיים כמו כלבים, ושביתת הרופאים היא אחת המוצדקות, אם לא... וחוצמזה כולם עושים את זה, ובמדינה שלנו וכו'. "מה הבעיה?".

הבעייה היא שהרופא לא מבקש כסף. הוא אפילו אומר "לא צריך, זה בסדר". ופה כבר כולם יאבדו את הסבלנות ויעברו לבדוק מיילים או לחפש קרובים אבודים בסקייפ. "הוא ממש מלאך!!!" יעלו הזעקות. גם לא מבקש כסף, גם מחזיק את הסבתא בריאה, וכל זאת תוך סיכון עבודתו. איפה הדילמה?! מה לא מוסרי כאן?!?!

הבעייה היא שסבתא נותנת לו כסף, והרבה. מכיוון שלא נעים לה מהרופא, שמגיע כל פעם למרות ש"אסור לו", היא משלמת 500 ש"ח לביקור. לכל ביקור. 500 ש"ח, גם אם זה 4 פעמים בשבוע!!! הד"ר פשוט קלט את מנגנון חוסר הנעימות שמצוי אצל קשישים (במיוחד ממוצא יקי, כנראה) ואוסף את המעטפות העמוסות, משל היה אולמרט. הוא אוסף את המעטפות ללא היסוס / מצמוץ / השתהות, גם אם הוא מגיע ל-5 דקות ואומר לסבתנו היקרה לקחת אקמול. וזה לא שהסבתא מיליונרית או משהו. רחוק מזה. היא פשוט מוציאה את רוב קצבת הזקנה + ביטוח לאומי + פיצויים מגרמניה על הד"ר. כי לא נעים לה.

לי אישית זה נשמע כמו עושק וניצול מהדרגה הנמוכה ביותר. הסבתא כמובן קשורה מאד לבריאותה, ויש להודות אפילו נהנית (מאד...) מתשומת הלב של הרופא הפרטי. ניתן לשער שאפילו החשאיות המדומה הופכת את כל הסיפור לרומנטי בעיניה. בשל כך היא פשוט מתה מפחד שהוא יפסיק לטפל בה אם היא לא תמשיך לשלם סכומים כאלה.

כן, ניסיתי לדבר עם הסבתא. פעמים רבות כמובן, כי הדעת לא סובלת את הניצול הנוראי הזה. איך ייתכן שרופא מנצל בצורה כל כך מחפירה ותאבת בצע את סמכותו, כישוריו ומעמדו כמציל חיים אל מול חולשתו של המטופל? הסברתי לה שמדובר בניצול. ניסיתי לומר שלא צריך לשלם כל פעם, במיוחד בתדירות שכזו. חשבתי להתפשר איתה על 300 ש"ח לביקור, כי אם הד"ר מגיע 12 פעמים בחודש, זאת עדיין משכורת יפה (עבור 6 שעות עבודה בחודש, נטו. שחור כמובן). להפתעתי היא הסכימה לשלם 300 ש"ח לביקור. הייתי מרוצה מהניצחון הקטן למשך שבוע, עד שהמטפלת אמרה לי שהכל ממשיך כרגיל.

בשלב הזה ניסיתי גם לדבר עם הד"ר ולהסביר לא שאי אפשר לעמוד בסכומים כאלה. ציפיתי, בנאיביות מסוימת יש להודות, שבשל המבוכה הוא יחדל ממנהגו ויאמר לסבתא "זה יותר מדי, לא צריך לשלם כל פעם".להפתעתי, הוא בכלל לא הובך, אלא נקט בגישה מתוחכתמת למדי. תגובתו הרשמית הייתה: "לא, בכלל לא צריך לשלם. זה בסדר, אני מגיע כי אני אוהב אותה." מי לא יאהב סבתא שמטילה מעטפות כסף? אני בטוח שגם אשתו מאד אוהבת אותה.

בשלב מסוים חשבתי שאולי אני לא בסדר. אולי אם הוא מחזיק אותה בחיים ובבריאות יחסית טובה, מגיע לו תשלום של 5000 או 6000 ש"ח בחודש. הרי לבריאות אין מחיר, כמאמר הקלישאה. ואם הסבתא גם מרוצה ומקבלת תשומת לב, מה רע? איכשהו זה לא ממש מסתדר לי, עדיין זה נראה מעשה נבלה שלא ראוי למי שעוסק ברפואה, הכתמה של החלוק הלבן בצבע כסף מלוכלך. לפעמים עולים בי הרהורים של לסגור איתו חשבון אחרי שהסבתא עושה טופס טיולים, כמו איזה טיפ קטן למס הכנסה, מע"מ, משרד הבריאות, בית החולים שלו. לא יודע.

מה אתם אומרים?

הנקראים ביותר

צרו קשר ישיר עם מטפלים ללא תיווך

49168

מטפלים באתר

הרשם לאתר

עקבו אחרינו בפייסבוק
והשארו מעודכנים!

מצאו מטפלים מצאו עבודה