צוות iSavta | 26.09.2019

כאשר מביאים לארץ עובדים זרים לסיעוד, לא תמיד יודעים מהן יכולותיו האמיתיות והמעשיות של העובד, כמו בכל מקרה של העסקת עובד חדש. ייתכן שעובד אחד יהיה בעל איכויות יוצאות מגדר הרגיל בשמירה ובהקפדה על ניקיון הבית והמטופל אך ילקה ביכולות הבישול שלו, למשל, במיוחד באם מדובר על מטפל בעל רקע תרבותי, חברתי וקולינארי שונה משל המטופל שלא יוכל להתאים לו את סגנון המזון המוכר ואת סוג המזון אליו הוא רגיל או, לחילופין, על מישהי בעלת רקע זהה ודומה לרקע של המטופל, בעלת יכולות שיחה וניהול קומוניקציה איכותי ותורם, אך כזו שאינה יודעת כיצד לטפל במטופל שלה מבחינה רפואית כמו הענקת מסג', מניעת פצעי לחץ וכדומה. אין צורך למהר ולהתלונן לחברת הסיעוד או לדרוש מהמטפלים לעשות דברים שאינם יודעים או יכולים ללמוד בקלות, אלא אפשר גם להשלים את החוסרים בעזרת סיוע של בני משפחת המטופל, המכירים אותו ואת צרכיו לפני ולפנים, או באמצעות שכירת אנשי מקצוע ייעודיים לכל דבר נדרש- מבשלים, מסג'יסטים, סטודנטים שיבואו להתרועע עם המטופל ולשוחח איתו כמה פעמים בשבוע לכמה שעות וכן הלאה. העלויות הכרוכות בהעסקת עובדים ארעיים ומתחלפים אינן בשמיים וכאשר מביאים בחשבון את יחסי העלות אל מול תועלת, הרי העלויות הללו מצטמצמות אף יותר. חברות סיעוד רבות מאפשרות שכירת עובדים אד הוק לצרכים ספציפיים כמו בישול, הענקת עיסוי רפואי או ניקיון במסגרתן. כמובן, צריך לזכור כי ההוצאה המרכזית והעיקרית היא למטפל הסיעודי הזר וחיוני שהוא יהיה מקצועי ומיומן דיו בתחומים הקשורים במישרין לעבודתו. באם יש לקות רוחבית באופן עבודתו או ביחסי האנוש שלו, הרי שחבל על בזבוז האנרגיה, הכסף, הזמן ובריאותו של המטופל ויש לדרוש את החלפתו, ומוקדם מוקדם ממאוחר. כאשר המטופל יודע כי דואגים לכל מחסורו, מתייחסים לדברים החשובים לו, מתנהגים איתו כאדם נורמטיבי וחיוני, הרי שגם יכולתו להשתקם ולהתחזק, עולה באופן משמעותי וזו כל המטרה בסופו של דבר, נכון?