צוות iSavta | 26.09.2019

נדמה שהמטפלים הסיעודיים הזרים הם חלק מנוף קיומנו מימים ימימה, אך לא כך הדבר. ההחלטה לאפשר את אשרות העבודה ואת ההיתרים הנדרשים לשם קבלת עבודה בתחום הסיעוד והטיפול במוגבלים, קשישים וחולים גריאטריים היא החלטה ממשלתית, המתחדשת מדי שנה, על פי חוק ועל פי תקנים ומספרים מדויקים ומפורטים, כך שהבאת עובד סיעודי לקשיש אינה דבר פשוט ויש צורך בתהליך מסודר של קבלת אישורים רפואיים, פנייה לגורמים הרלוונטיים בביטוח הלאומי לקבלת היתר להעסקת עובד זר בתחום הסיעוד ותחילת העסקת עובד סיעודי, על פי שעות וזמנים שהוקצו לכם, מרמה של כמה שעות שבועיות ועד רמה של שהיית קבע בבית הקשיש וסיעוד מלא. עובד סיעודי, בשונה ממטפל רגיל, צריך גם לדעת כיצד לתפקד במצבים של חוסר תפקוד מלא של המטופלים מבחינה גריאטרית, פיזית וקוגניטיבית, נדרשות ממנו יכולות פיזיות והתנהגותיות אחרות, רגישויות אחרות ורמה אחרת של התנהלות ואופי. לא מעט משפחות מקלות ראש במטפלים המגיעים אליהן, מטעם חברות ההשמה, ורק שמחות על כך שמישהו נמצא עם ההורה שלהן, שומר עליו ומסיר מעליהן את הדאגה היומיומית והשוטפת למצבו. דבר זה, כמובן, הינו שגוי ולא נכון ובני המשפחה חייבים להתמיד ולהימצא בסביבת המטופל, להבין ממנו כיצד הוא מרגיש עם אותו עובד סיעודי, האם מתייחסים אליו יפה, האם הוא מקבל את כל מה שהוא זקוק לו ובאופן כללי, כיצד נראית הדירה, כיצד מתנהלים החיים בשגרה והאם העובד יודע כיצד ליצור קשר עם גורמים שונים במקרי חירום, כיצד להתנהג בסיטואציות שונות וכיצד לשמור, ככל הניתן, על מציאות רגועה ושלווה גם עם פציינטים שאינם קלים מטבעם ומאופיים. פעמים רבות מספור הופך עובד סיעודי לחלק מהמשפחה הגרעינית, לחלק מההתרחשויות המשפחתיות ולחלק מהנוף המוכר והידוע בכל מפגש ובכל אירוע, עד כי, כאשר מגיע הרגע הקשה של הפרידה, הניתוק ממנו הופך ללא פחות קשה מהניתוק מהאם או מהאב. ברגע שהמצב הוא כזה, הרי שאפשר לומר כי הייתה זכייה בפיס, וכי האב או האם זכו לעדנה ולנחת בימיהם האחרונים.