מטפלים זרים במשפחות דתיות
צוות iSavta | 26.09.2019
מרבית תושבי מדינת ישראל הם בעלי רקע דתי כזה או אחר, משמירת מסורת קלילה ודינאמית ועד לרמה של חרדיות קונסרבטיבית ושמרנית אדוקה, ומכיוון שכך, גם משק הבית שלהם מתקיים מתוך אילוצי הדת והמסורת. הכנסת מטפלים זרים במשפחות דתיות, בניגוד למשפחות חילוניות, טומנת בחובה גם קשיים רבים בלימוד ובהטמעת צרכי הכשרות, הצניעות, קודי הלבוש וההתנהלות המצופים והרצויים מיושבי ביתן. מטפלים זרים במשפחות דתיות צריכים ללמוד כיצד לשמור על כשרות המטבח, הרבה פעמים עליהם לוותר על מאכלים מסורתיים ומקובלים בחברה שלהם על מנת לא להתנגש עם צרכי המסורת היהודית ומתוך כך, הנתונים של המוסד לביטוח לאומי וגם של משרד התמ"ת, האחראי על חלוקת אישורי ההעסקה ועל נתינת היתרים, מראים כי אחוז ניצול ההיתרים בקרב המגזרים הדתיים, הדתיים לאומיים והחרדיים, הוא נמוך באופן משמעותי מהניצול בקרב המגזר החילוני (כמעט 60% מהמגזרים המגדירים עצמם דתיים לא מעסיקים מטפלים סיעודיים זרים או בכלל). כאשר מבקשים להעסיק מטפלים זרים במשפחות דתיות, יש צורך בעריכת ציפיות מוקדמות וריאליות, בלימוד מעמיק בזכויות העובד ובחובות המשפחה כלפיו ובקבלת החלטה שלא תהיה דרקונית מדי עבור העובד ושאיתה יוכלו בני המשפחה, ובעיקר המטופל, לחיות. גם החברה המספקת את שירותי העובדים הזרים צריכה להקפיד על עמידה בצרכי המשפחה ולא לשלוח, למשל, עובדת לבית שבו מתגורר קשיש מסורתי בגפו או עובד לבית שבו נמצאת אישה לבדה, במידה ומדובר בפגיעה בעיקרון הצניעות ושמירת הנגיעה. חלק מרכזי בעבודתם של מטפלים זרים במשפחות דתיות, ובכלל, הוא טיפול בענייני רחצה, הלבשה והיגיינה, כך שמדובר גם על הפשטת המטופל וטיפול באיבריו המוצנעים, כמו גם בשהייה במטבח, בישול ורכישת מוצרים, וככל שהפער בין הידע וההבנה של המטפל לבין צרכי הדת והמסורת גדול יותר, כך הבעייתיות רבה יותר. ישנם מטפלים זרים בעלי ניסיון, שכבר עברו במערכת דתית או שומרת מסורת כחלק מעיסוקם בעבר ולכן תמיד כדאי לבקש, ולדרוש, מחברת ההשמה, מטפלים זרים במשפחות דתיות שיהיו מנוסים בעבודה במסגרת זו ונכונים לעמוד בתנאיה הקשיחים.