צוות iSavta | 26.09.2019

הזקנה אינה דבר קל או פשוט, גם כאשר אנו חיים בעידן כה מתקדם, מודרני ומלא פתרונות קסם בתחום הבריאות, הרפואה והרווחה הנפשית. כאנשים מבוגרים, הפעולות הופכות קשות יותר, מורכבות יותר לביצוע ופעמים רבות אפילו בלתי ישימות בצורה עצמאית, כך שאחוז גדול מהקשישים הופך להיות מעצמאי ונייד למוגבל ונתמך סעד, בין אם ירצה בכך ובין אם לאו. עבור קשישים רבים, וגם עבור בני משפחתם, שאינם יכולים לחזור לגור איתם או לארגן להם מגורים נוחים אצלם בבית, הפיתרון של מעבר לסוג של דיור מוגן, כמו בית אבות, הוא פיתרון אטרקטיבי וראוי, המצליח גם לספק להם סביבה מתאימה, גם חיי חברה, גם ביטחון פיזי ונפשי וגם תמיכה רפואית צמודה ומיידית לכל צרה ולכל מקרה. פיתרון נוסף, ומקובל, הוא העמדת עובד סיעודי זר לרשות הקשישים, שיגור עמם, ידאג לכל דבר ויטפל בהם 24 שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע. גם הפיתרון הזה, וגם הפיתרון השני, ראויים וצריכים להישקל בכובד ראש כאשר מגיעים למצב של צורך אמיתי וממשי מצד הקשיש וצרכיו, והם צריכים להישען על מערכת עמוקה של הכרות עם הקשישים והבנת שאיפותיהם ורצונותיהם משארית חייהם. רבים לא מודעים לכך, אך מעבר לבית אבות או לכל דיור מוגן אחר, כל עוד אינו מוגדר כסיעודי, אינו פוסל את הזכות של הקשישים לקבלת עובדים זרים לסיעוד, כאלו שיוכלו לעבור איתם לביתם החדש, להמשיך ולטפל בהם באופן צמוד ואישי ולדאוג לכל מחסורם, על פי מה שאושר והוסדר בין החברה המתווכת, הביטוח הלאומי או פוליסת הביטוח והקשיש או בני משפחתו. היכולת להיעזר ולהיתמך בעובדי סיעוד זרים, בנוסף על אלו שנמצאים ועובדים בבית הדיור המוגן עצמו, יכולה להועיל רבות לקשיש, שעובר טראומה מנטאלית וטלטלה רגשית לא פשוטות בעת המעבר מהבית המוכר, האהוב ומלא הזיכרונות וההיסטוריה, בו, ברוב המקרים, גדלו בני המשפחה, נערכו הארוחות הגדולות, נרקמו פיסות שותפות הגורל בין בני הזוג לבין ילדיהם, לבית שמכיל ערב רב של אנשים, שבמודע הינו התחנה האחרונה בחייו ושאינו מזכיר, ולו במעט, את האינטימיות והרוגע של הבית הישן. כאשר עובד סיעודי זר, שסעד את הקשיש במשך שבועות או חודשים טרם המעבר, מגיע יחד איתו לביתו המוגן החדש, מעט מאותם זיכרונות וקמצוץ מאותם רגעים עוברים איתם ביחד, ולכך, גם בגיל צעיר יותר, אין תחליף טוב יותר. מבחינה חוקית ובירוקרטית, חשוב ביותר, באם מעוניינים בהמשך העסקת עובדים זרים לסיעוד בעת מעבר לבית דיור מוגן, לוודא כי המוסד מוכר על ידי הביטוח הלאומי כמוסד שאינו סיעודי מפני שהחוק הקיים מתנה את המשך האישור להעסקת עובדים זרים לסיעוד רק בעת שהייתו של הקשיש בדיור עצמאי שאינו מצריך העסקת צוות סיעודי קבוע במתקן במשך כל שעות היממה. כאשר מדובר על מחלקות סגורות, על אוכלוסיה שברובה היא תשושת נפש או סיעודית, הרי שלא יינתן היתר להמשך העסקת העובד הזר, ולא משנה מה מצבו של הקשיש. ישנם, במיוחד כאשר מדובר על תחום שאוגר בתוכו כה הרבה תקציבים, נהלים ותקנות כמו תחום הסיעוד, הרבה מאוד הגדרות ותתי הגדרות לבתי דיור מוגן ולזכויות המאושפז או הדייר בהם. ישנם בתי אבות אשר אינם מעודדים או אפילו מאפשרים מעבר של עובדים זרים לסיעוד ביחד עם הקשישים מסיבות של תדמית, מיתוג ומוניטין, כדי לא לקשור עצמם עם מוגבלויות, תשישות נפשית או נכויות פיזיות ומנטאליות כאלו או אחרות. בסופו של דבר, מה שחשוב הוא הקריטריון של הביטוח הלאומי לכל דיור מוגן, לכל מוסד סיעודי ולכל בית אבות, וכאשר נדמה כי הקריטריונים דרקוניים, אינם מדויקים או שאינם משקפים את המצב לאשורו, אפשר ורצוי לפנות לבית המשפט ולנסות לתקן את המעוות. היום, כאשר הזקנה כבר אינה נטל ומרבית הקשישים חיים חיים מלאי פעילות ועשייה עד לגילאים מבוגרים מאוד, גם המעבר למיני דיור מוגן כבר אינו סוד אפל שיש להסתירו או שיש להתבייש בו, וכאשר עוברים עם הקשישים גם עובדים זרים לסיעוד, הרי שאפשר לפעול ביתר נוחות, קלות, פשטות והנאה במסגרת חברתית, נעימה ומספקת, מבלי להיות לנטל על הילדים, על הנכדים או על בני המשפחה.