צוות iSavta | 26.09.2019

המראה של עובדים זרים סיעודיים המטפלים בקשישים, בנכים ובמוגבלים, מסיעים אותם, מטיילים איתם ומספקים להם חברה וכתף תומכת 24 שעות ביממה ושבעה ימים בשבוע, כבר אינו זר לעין הישראלית ונדמה כי הם היו כאן, איתנו ולצידנו, לאורך כל שנותיה של מדינת ישראל.

האמת, למעשה, היא שעד לשנת 1991, לא היו הגדרות והכוונה חוקית להעסקת עובדים זרים סיעודיים למטרות טיפול באוכלוסיה הנזקקת לכך, ורק בשנה זו נחקק חוק עובדים זרים שהכניס את התחום הזה למסגרת חוקית ומוסדרת, הכוללת זכויות וחובות של המשולש המעורב בפעילות הזו- הלקוח הזקוק לסיוע עובד זר על פי הגדרות הביטוח הלאומי, החברה המתווכת בין העובדים לקליינטים והעובדים הזרים בעצמם.

בשנים האחרונות, בעקבות הרבה אי הבנות ומקרים של חוסר בהירות, נוסח תיקון לחוק אשר הגדיר, במפורש, את הפרוצדורות הנדרשות, מכל צד, על מנת לפטר או להתפטר ממחויבותו. וכך, המעסיק מחויב לספק התראה בכתב לעובד במסגרת של יום לכל חודש, באם הועסק העובד במשך חצי שנה, התראה של שישה ימים באם הועסק עד שנה ועוד 2.5 יום לכל חודש נוסף מעבר לשנה, ללא קשר לפיצויי פיטורין שצריכים להיות מחושבים על פי שכר חודשי כפול חודשי עבודה ותוספות הקבועות בחוק. לעומת זאת, עובדים זרים סיעודיים חייבים לתת התראה לפני עזיבה לפי הכללים הבאים:

מי שעבד במשך שבוע עד שלושה חודשים חייב לתת התראה של שבעה ימי עבודה
מי שעבד במשך שלושה חודשים עד חצי שנה צריך לתת התראה של 14 ימי עבודה
מי שעבד במשך חצי שנה עד שנה צריך לספק התראה בכתב של 21 ימי עבודה
מי שעבד אצל לקוח מעל לשנה צריך לתת התראה של חודש מראש.

אפשר לראות כי כללי העזיבה מחמירים יותר מכללי הפיטורין, אך אסור לשכוח כי בעוד שהחברה המתווכת יכולה למצוא לעובד הזר מקום עבודה חדש, לנתמכים קשה מאוד להתרגל לאדם חדש ולהתנהלות חדשה ולכן זמני ההיערכות וההתארגנות ארוכים יותר. חייהם של עובדים זרים סיעודיים אינם קלים, וגם העבודה אינה פשוטה, אך הסיפוק שבמציאת האדם הנכון לנתמך הנכון הוא עצום ויש עובדים זרים רבים שהופכים להיות, תרתי משמע, חלק מהמשפחה.